נדבך נוסף בגיוס החניכים למפעל המשיחי לחולל הפיכה דתית, הוא היחס לתנועה הפמיניסטית ודרישתה לשוויון זכויות והזדמנויות. 

"חצר טאו" מאמינה ששימור התא המשפחתי המסורתי, ותפקידה של האשה במיוחד, קיומי למימוש החזון המשיחי. זו גם אחת הסיבות המרכזיות, למלחמת החורמה שהיא מנהלת נגד גיוס בנות לצבא.

קשתיאל מתווך לחניכיו את המשנה המשיחית גם באמצעות סיפור מורשת קרב, שהוא לפחות, כך משתמע מדבריו, מאמין שאכן קרה. הוא מתאר אירוע קשה וחמור, שבו חיילות פגעו בביטחון המדינה כאשר נמנעו מלהרוג מחבל באמצעות הפעלת טיל, והכול בשל האופי הנשי שלהן:

"הן קלטו שהן באמת הורגות. פעם ראשונה בחיים שהן באמת רואות שהטיל הזה הורג. הן התחילו לבכות. הן פתאום הבינו מה הן עושות. הן התחילו להזדעזע. והתברר שהן לא לחצו, והתברר שהן החטיאו בכוונה.

ומכאן קצרה הדרך למסקנה:

"אתה לא מבין שאתה עושה טעות? זה לא מתאים לנפש שלהן. למה אתה עושה להן את זה? אתה יודע מי שהפסיד מזה הכי הרבה? זה הגברים. מי שהפסיד מזה זה לא הנשים (…) הגברים הם המפסידים הראשיים, כי יש פה מחבל שלא הרגו אותו. יש מחבל שלא ירו עליו. כי זה לא מתאים לה להרוג. היא לא בנויה לזה. היא לא בנויה להרוג, מה לעשות? היא, ברוך השם שהיא לא בנויה להרוג.

(מקור 41)

המסר ברור: חיילות תומכות לחימה וודאי שלוחמות, מסכנות את חיי החיילים ופוגעות בביטחון המדינה, והכל בשל אופיין הנשי. בתמונה הרחבה – מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית מסכנת את חיי אזרחיה, בשל ערכי השוויון.