המאבק לקידום מדינת הלכה  כרוך במאבק במשנה האידיאולוגית של הציונות החילונית,ולמעשה במשנתה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, שביקשה ומבקשת ליצור זהות יהודית המתבססת על לאומיות, להבדיל מזהות יהודית שמבוססת על אמונה באל    וקיום מצוותיו.

קשתיאל מפנים בחניכיו את הסכנה שטמונה בציונות חילונית, כשהוא מתווך להם את משנת הראי"ה:

הוא מבהיר מהי "הלאומיות" לשמה הוקמה המדינה:

"באנו לכאן לארץ בשביל השראת השכינה, בשביל בית המקדש. (…) באנו לכאן כדי לקיים את כל הש"ס. כדי שתחזור רוח הנבואה. כדי לחיות את כל החזון של אברהם אבינו. בשביל זה באנו לכאן.

ומסיק ממנה כי:  

"לאומיות חילונית זה דבר מאוד מסוכן",

שכן:

"אדם יכול להיות לאומי בלי תורה. בלי מצוות"

ולכן:

הציונות החילונית עלולה להרוס… את הזהות שלנו".                        

(מקור 32)

המסר ברור: מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית שנשענת על לאומיות חילונית –   קרי: שלטון החוק וערכיו – הצדק השוויון וזכויות האדם – מסכנת את זהות העם היהודי, ובתמונה הרחבה – סותרת את תכליתה של המדינה.

קשתיאל גם מפנים בחניכיו את המבט המשיחי על "הבהמיות" של ישראל הליברלית – והחילונית בפרט:

הוא קובע כי:

"אם אין יראת שמיים אין חיי אדם באמת. אין פה בני אדם. זה לא נקרא חיי אדם.. עדיין חיי בהמה שוררים שם… וגם אם יש תיקונים מאוד טובים, המון שכלולים, אמרנו תחבורה ושיקום ובריאות ומשפט וחינוך… ותרבות ואמנות… אפילו דברים ממש ערכיים… זה עדיין בהמה. לא יצאנו מהבהמה".

ומסמן את האידאל:

"כל עוד לא הגענו לקומת האדם, זה לא נקרא הצלחה. הצלחה זה שהאדם הוא בן אדם. הוא הגיע לקומתו. הוא הגיע לזהותו האנושית".

(מקור 33)

המסר ברור – מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית חיה "חיי בהמה", ועליה להגשים את ייעודה לחיות "חיי אדם" – כלומר להחיל עליה את חוקת התורה.

כתב: יאיר ליטמן נהוראי